הסיבות לכעס בילדים: 4 סיבות

הסיבות לכעס ראויות לדיון כמשפחה כדי שהילדים ילמדו לנהל את האכזבות שלהם בעצמם
הסיבות לכעס ראויות לדיון כמשפחה כדי שהילדים ילמדו לנהל את האכזבות שלהם בעצמם.
ישנם גורמים רבים לכעסים בילדים ועל ההורים לנתח אותם. למרות שזה נורמלי שילדים צעירים כועסים על דברים שנראים לנו קטנים וחסרי חשיבות יחסית, התנהגות תוקפנית תמידית דורשת עזרה מפסיכולוג.

העובדה שלילדים קטנים יש התקפי זעם מדי פעם היא נורמלית לחלוטין. ההבנה שיש גבולות היא חלק הכרחי בהתפתחותם, אם כי לפעמים קשה לילד לקבל. עם זאת, יכולות להיות סיבות שונות לכעס אצל ילדים.

מדי פעם, מה שנראה כאתגר לסמכות ההורית הוא באמת משהו אחר. חשוב להבין את הסיבה לכעס כדי לעזור לילדינו לגדול בדרכים בריאות.

בכי וכעס ואפילו גישות נועזות יותר כמו מכות, נשיכה ויריקה או אמירת דברים גסים נופלים תחת קשת ההתנהגויות שהמטפלות יכולות לצפות להן כאשר לילדים יש התקפי כעס.

למרות שעשויות להיות מספר סיבות אפשריות לכעס שלהם, כדאי לשים לב לסימנים התנהגותיים אחרים כדי לזהות מצבים שבהם ילד זקוק ליותר תשומת לב.

גורמים אופייניים לכעס אצל ילדים

1. קושי לזהות ולהביע את רגשותיהם

אם כמבוגרים קשה לבטא את הרגשות שלנו במילים הנכונות, זה לגמרי מובן שזה קורה גם לילדים. ההבדל הוא שילדים מצפים ממבוגרים שיבינו אותם.

הורים ומטפלים עושים הרבה כדי לספק כל צורך בסיסי לילדים והם מתרגלים. לפיכך, ילדים מאמינים שמבוגרים יכולים לטפל גם בעצב או בשעמום שלהם.

כתוצאה מכך, אם אלו המטפלים בילד מוסחים, עסוקים, או אם הם פשוט לא מבינים מה מפריע לילד, זה יכול לייצר כעס.

החדשות הטובות הן שכיום יש משאבים רבים לעזור לילדים לבטא את מה שהם מרגישים. לדוגמה, קיימים סיפורי ילדים שונים שבהם הדמויות הראשיות מתמודדות עם סיטואציות שמכעיסות, שמחות, עצובות וכו'.

2. חוסר תשומת לב כגורם לכעס

ילדים צריכים להישמע. כלומר, נראה שלחלק מהמבוגרים יש את האמונה שהילדות היא שלב לא משמעותי בחייו של אדם. כאילו להיות ילד לא מביא איתו קשיים, צרכים ורצונות ספציפיים.

ילדים צריכים לדעת שהם אהובים. הדרך שבה הם מרגישים חיבה זוכה לתשומת לב. משחק עם הוריהם או המטפלים שלהם הוא בסיסי עבור ילדים; הרגשה מאופקת ונשלטת תוך התמודדות עם הפחדים, חוסר הביטחון ומכות החיים האחרות חיוניות בהתפתחותם של ילדים.

ילדים כועסים לעתים קרובות אם הצורך הזה בתשומת לב לא נענה. אם הצעירים לא מקבלים תשומת לב רק מעצם היותם נוכחים, הם יחפשו דרכים אחרות להשיג אותה.

3. תסכול כאחד הגורמים לכעס אצל ילדים

גורמים אופייניים לכעס אצל ילדים
גורמים אופייניים לכעס אצל ילדים.

סיבה נוספת לכעס אצל ילדים היא התסכול שהם חשים ממעשה שגורם להם ייסורים או הונאה. זה קשור להיווצרות האגו ולשלבי ההתפתחות בבני אדם.

מגיל שנתיים ועד גיל שש או שבע בערך, ילדים יכולים להיות אגוצנטריים ולרצות הכל לעצמם. הם רוצים לנצח במשחקים, להיות במרכז תשומת הלב, להיות הראשונים וכו'.

אף על פי כן, עם גישה ידידותית וסבלנית, אתה צריך ללמד אותם על נוכחותם של אחרים. ברור שצרכים של אחרים חשובים לא פחות משלהם.

תהליך למידה זה קשה יותר אצל חלק מהילדים, במיוחד אצל אלו שאינם זוכים לתשומת הלב הדרושה או אם הם מתקשים במיוחד לבטא את רגשותיהם.

כל גורם לכעס אצל ילדים קשור. הסיבות לכעס ראויות לדיון כמשפחה כדי שהילדים ילמדו לנהל את האכזבות שלהם בעצמם.

"ילדים צריכים לדעת שהם אהובים והדרך שבה הם חשים חיבה היא על ידי קבלת תשומת לב."

4. הילד פשוט עייף יתר על המידה

במיוחד אצל ילדים צעירים מאוד, חוסר שינה הוא אחד הגורמים הגדולים לכעס. ילדים זקוקים לשגרה בריאה המכבדת את שעות השינה הדרושות בכל שלב בילדות. זה הכרחי לאיכות חיים טובה.

עם חוסר שינה, ילדים מוגבלים עוד יותר ביכולתם להתמודד עם תסכול וחוסר תשומת לב. יתר על כן, זה גם הרבה יותר קשה לבטא את הרגשות שלהם.

בנוסף, לא רק הגוף צריך לשחזר אנרגיה עם מנוחה; מוחותיהם של ילדים זקוקים גם למספר קבוע של שעות שינה כדי להיות מסוגל לתפקד, ללמוד ולהתפתח באופן מלא.

גורמים לכעס בילדים שראויים לתשומת לב רבה יותר

ככל שהם גדלים, ילדים מתחילים ללמוד לנהל את הכעס שלהם בצורה יעילה יותר. במקרים נדירים, הזעם והכעס שילד חש יכולים לגדול גם עם הזמן וזה ידרוש תשומת לב.

לדוגמה, להלן רשימה של מצבים שבהם יש צורך בחקירה נוספת, שיחה ואולי קצת עזרה מקצועית:

  • התנהגות אגרסיבית עם סיכונים לרווחתם הפיזית שלהם או של אחרים.
  • קשיים להשתלב בבית הספר ובמסגרות חברתיות.
  • לא מסוגלים לשחק או ליהנות עם בני גילם.
  • התקפי זעם מפוצצים ללא פרופורציה לגילם.
  • מאתגר כל הזמן את סמכות ההורים.

במקרים אלו, מה שילדים מבטאים הוא סימפטום שהם סובלים ממשהו שהם לא יכולים להתמודד איתו. אין ספק שזה לא אומר שיש להם בהכרח הפרעה או צורך בתרופות.

לבסוף, באחריות ההורים לגלות הבנה ולהקשיב לילדיהם ולעזור להם.

פופולריים