הפרדה מדמויות מצורפות

עתידו של ילד תלוי, במידה רבה, בקשרים המוקדמים שהוא יוצר עם הוריו ובדמויות ההתקשרות.

אם ילד מרעיף אהבה וחיבה וקשור להוריו מאז לידתו, מובטחת התפתחות מתאימה.

הילד יהפוך לאדם בטוח בעצמו, עם מערכות יחסים טובות ואפשרויות להצלחה.

התקשרות מתייחסת לקשר של ילד עם מטפל ראשוני, בדרך כלל האם, הדואג לצרכיו הביולוגיים. זה מתבטא בחיוכים, דמעות, מגע ותקשורת, בין פעולות אחרות.

קשר רגשי ויציבות

יחסי התקשרות בטוחים מבטיחים יציבות רגשית של הילד במהלך ההתפתחות. ההשלכות של יחסי התקשרות שליליים עלולות לגרום לחוסר ביטחון, דיכאון והפרעות חרדה.

אישיותה וחוויות חייה של האם משפיעים על אופן הטיפול בילדה. בתורו, מזגו של הילד מתנה גם את התנהגות ההורה.

אמהות עצמאיות ובטוחות בונות התקשרויות טובות. אבל לא החלטיים, שחיים בזיכרון החוויות שלהם, יהיה קשה יותר.

קשרים רגשיים חיוביים מעדיפים למידה. מגיל 10 עד 18 חודשים, ילדים מתחילים לחקור את העולם. הידיעה שיש להם מישהו שמגן עליהם בשלב זה מעניקה להם תחושת ביטחון.

למרות שהקשר מתחיל לתפוס אחיזה בגיל חודשיים, הוא חזק ביותר בגיל שנתיים. במועד זה, היפרדות מדמויות ההתקשרות תגרום לנזק.

הפרידה הזו (למשל ללכת לעבודה או למעון) מייצרת כאב וחרדה. אם הילד יבין שהוריו יחזרו, הוא יתחיל ללמוד.

כך, הילד מתחיל להתחבר לדמויות התקשרות משניות, כמו מורים, והופך לאוטונומי יותר. הוא ירצה לגלות את הסביבה החדשה שמקיפה אותו.

שלבי ההתקשרות

ישנם ארבעה שלבי התקשרות:

• מלידה עד חודשיים, כאשר הילד מקבל כל מי שמציע נחמה.
• מגיל חודשיים עד 7 חודשים, הילד לא מוחה אם ההורים עוזבים.
• מגיל 7 עד 30 חודשים, הוא חש כאב וייסורים מול זרים.
• בשלב רביעי, לאחר 30 חודשים, הוא אינו עצוב מעזיבת המטפלת.

לאחר שנבנה, ההתקשרות יכולה להיות בטוחה. זה מבוסס על חיבת ההורים, המגיבים לצרכיו של הילד, שגדל בטוח בעצמו.

פחד וחוסר ביטחון

בהתקשרות לא בטוחה ישנם ליקויים בטיפול. מצד אחד, ישנה התקשרות הימנעות, שבה הילד סומך על עצמו אך לא באחרים.

אולם בהתקשרות אמביוולנטית, לילד יש רעיון שלילי על עצמו ורעיון חיובי על אחרים.

כאשר ההיפרדות מדמויות ההתקשרות מתרחשת לפני גיל 6 חודשים, ההשלכות אינן כה חמורות. הילד יכול להתרגל למרחקים קצרים ותכופים.

בין 6 חודשים לשנתיים, היפרדות ממושכת מדמויות ההתקשרות תגרום לבעיות.

אובדן דמות ההתקשרות עלול להשפיע קשות על אישיותו של הילד. אימוץ או אשפוזים ארוכים עלולים לגרום להשפעות ארוכות טווח.

השפעות ההפרדה מדמויות ההתקשרות

בטווח הקצר, אובדן זה יוצר מתח, תסיסה ודיכאון.

בטווח הארוך, אם הילד לא יבסס דפוסי התקשרות חדשים, עלול להיות פיגור אינטלקטואלי ובעיות בקשרים חברתיים.

חרדת פרידה עם נתוני התקשרות משפיעה על מבוגרים יותר מילדים, כאשר 7% מהמבוגרים נפגעים לעומת 4% מהילדים. זהו פחד להתרחק מדמויות ההגנה והחיבה שלהם.

זה נפוץ מאוד בין הגילאים 1 עד 6 שנים, ומתבטא באמצעות דמעות והתפרצויות זעם.

כאשר הפחד או החרדה נשמרים לאורך זמן או כשהם משפיעים על המבוגר, אז יש בעיה. זה מתבטא כפחדים מתמידים מלהיות לבד או מלעזוב את הבית. מותה של דמות ההתקשרות מעיק עליהם והם סובלים מסיוטים.

הם גם חווים כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות והקאות. אם התסמינים עולים על ארבעה שבועות אצל ילדים ומתבגרים, או שישה שבועות אצל מבוגרים, מומלץ לבקש עזרה פסיכולוגית.

יחסים עם ילדים אינם בנויים על דברים חומריים. להקשיב להם, לדבר על החששות שלהם ולספק זמן איכות חיוניים לבניית מערכת יחסים חזקה.

זה ימנע מההפרדה מדמויות ההתקשרות להפוך לטראומה שאי אפשר להתגבר עליה.