סבים וסבתות אף פעם לא מתים - הם הופכים לבלתי נראים
סבים וסבתות אף פעם לא מתים - הם הופכים לבלתי נראים. יש להם את המתנה של חיי נצח, משתרשים בליבו של כל ילד, מה שמחזיק אותם בחיים יותר מתמיד עם כל זיכרון שמח ונצחי.
להרגיש את ליטופי הידיים הרכות שלהם, לחיות מחדש את קולותיהם המתוקים כדי לזכור את האנקדוטות שסופרו בחיבוק חזק, או פשוט להיזכר במבט מלא עדינות והערצה אינסופית חי בנפשם המשובבת.
זה חוק החיים. לאותם גיבורי ילדות יש את הפריבילגיה לראות את נכדיהם מתעוררים לחיים, בעוד הקטנים נושאים את משקלה של פרידה אכזרית, מהרהרים במעבר הכואב של אלה ששערם הופך לצבע שלג או שעורו מתחיל להתקמט.
ילדים בדרך כלל חווים זאת בכאב ובייסורים, כאשר הסיפורים והרגעים הטובים ביותר של סבא וסבתא שלהם אינם בהישג ידם, עוברים להם כמו חול בין האצבעות. הגיע הזמן להיפרד... האובדן הראשון של הילדות.
עם זאת, סבים וסבתות אף פעם לא באמת מתים. הם מונצחים בנפשו של כל ילד, תוך שהם משאירים עקבות בל יימחה של אהבה וחיבה. אולי כבר אין להם גוף, אבל הזיכרון שלהם לא עוזב. הם משתרשים בזהות של כל אחד קטן.
סבים וסבתות אף פעם לא מתים - הם חיים בתוך הנכדים שלהם לנצח
הקשר בין סבא וסבתא לנכדיהם נובע ממערכת יחסים אינטימית ועמוקת. לסבא וסבתא יש מסירות לנכדיהם, ולכן הם מציעים הגנה, חברות והסכמה, בנוסף לכל מה שהם עושים כדי לטפל בתינוק.
אין ספק, סבים וסבתות לעולם אינם מתים, אך גם אם הם אינם נוכחים פיזית, הם עדיין נוכחים בחייו של כל אדם באמצעות נאמנותם הנצחית, המתממשת במורשת בעל פה גדולה המתעלה על כל דור.
הדמויות החביבות והבלתי נשכחות הללו מסוגלות להחזיק את ידי נכדיהם בגאווה ובביטחון תוך שהם מלמדים אותם ללכת.
עם הזמן, הם אולי שחררו את הידיים הקטנות האלה, אבל הם לעולם לא יפסיקו להחזיק את ליבם, שם הם נשארים לנצח.
סבים וסבתות אינם מתים, אלא נעשים בלתי נראים, וניתן לראות את אותם כוכבים חולפים דרך תצלומים מצהיבים, בפרי העץ שהם נטעו במו ידיהם, בסינר היפהפה הזה שתפרו ושמרו על ערכו הרגשי העצום.
סבים וסבתות חיים לנצח ביחס שלנו לחיים, בזכות העצות והעידוד שלהם. אנחנו שומרים אותם בזיכרון הרגשי שלנו, והם אפילו זוהרים בצורה שבה אנחנו קושרים את הנעליים שלנו.
הם נוכחים לנצח
העיניים שלהם נרטבות בכל פעם שהם מעלים זיכרונות. הם מלמדים ילדים שחיבוק עושה כל דבר טוב יותר, והם יכולים ללמד דברים שלא ניתן למצוא בספרייה.
הם בוני הילדות, שומרי סודות, מומחים להפיג פחדים ויסורים, מגיני אושר ופנאי, ואדריכלים שמגדלים ילד כשעולמו מתמוטט. הארומה שלהם ספוגה בחושים שלנו.
סבים וסבתות אף פעם לא מתים למען הנכדים שלהם, אף פעם. עד סוף ימיהם יישאו אותם קטנים כמו קעקועים על נשמתם.
סבים וסבתות נוכחים בכל פעם שאנו מאטים מעט, פועלים בצורה מהורהרת יותר או נהנים מהרגע. הם הופכים למצפנים שלנו.
סבא וסבתא הופכים לבלתי נראים, אבל כל נכד יודע שהם מסתתרים מאחורי כל חיוך, כל טיול אחר הצהריים. הם משאירים מורשת חיבה של אהבה ייחודית ובלתי מוסברת.
סבים וסבתות אף פעם לא מתים - הם מתמידים בתוך כל אחד קטן, שמעניק להם את מתנת האלמוות.
