אני מלמדת את הילד שלי לקרוא לדברים כפי שהם

ללמד את ילדינו לקרוא לדברים כפי שהם, בשמם, יש חשיבות פדגוגית ופסיכולוגית מהותית כאחד.

לדוגמה, ילדים שיודעים איך קוראים לכל חלק בגוף שלהם, יכולים לבנות את זהותם מוקדם יותר מאלה שלא.

ידע זה מאפשר להם להגן על עצמם מפני התעללות אפשרית ומקדם עמדות נאותות כלפי טיפול עצמי.

נושא זה ללא ספק יכול להיות רגיש מאוד עבור רבים, אולם חשוב לנו לשים אותו על השולחן. מילים הן כלים הכרחיים המשמשים לבניית המציאות שלנו.

אם למשהו אין שם, הוא פשוט "לא קיים". אנו יכולים לראות התנהגות כזו אצל ילדים מסוימים.

יש ילדים וילדות קטנים שמלמדים אותם כאילו איברי המין שלהם לא קיימים. "אל תסתכל על זה, אל תיגע בזה."

המילה "זה" לא מדויקת מדי ומעבירה את הרעיון שזה משהו מוזר ואסור; משהו שהם לא צריכים לדבר עליו ומשהו מביש.

רבים מהנערות והנערים הללו יכולים לתפוס את איברי המין שלהם כמשהו שאינו חלק בלתי נפרד מהגוף שלהם. זה בתורו יכול להפוך אותם לפגיעים יותר להתעללות.

זה גם יכול לגרום להם להאמין ש"יש בהם משהו מביש בתוכם", משהו שאסור לכנותו.

לחנך אותם כך זה לא בריא ולא פדגוגי. הגיע הזמן שנוותר מאחור פחד וטאבו כדי להדריך או ילדים באמת ובאחריות.

כאן ב"גוגל" אנו מזמינים אותך להרהר בנושא זה.

לקרוא לדברים בשמם, בלי טאבו

אף הוא אף, יד היא יד... לקרוא לדברים בשמם ולהסביר דברים מסוימים לילדיכם יעזור להם בהתפתחותם ובטיפול העצמי שלהם.

אין שום דבר רע, למשל, להסביר להם שאסור לגעת באיברי המין שלהם בידיים מלוכלכות.

חשוב גם להבהיר להם שאף אחד לא יכול ולא צריך לגעת באזורים האלה בגופו.

אם מישהו עושה זאת ללא רשותו או אם משהו גורם לו לאי נוחות או "להרגיש רע" עליו לרוץ, לבקש עזרה ולדבר עם אמא ואבא על כך מיד.

דיבור על הדברים האלה בגלוי וללא טאבו יעזור להם לאמץ היגיינה טובה. זה גם יגרום להם להרגיש בטוחים לשאול ולספר לנו דברים ללא פחד או בושה.

זה גם יבטיח שאנחנו, כהורים, תמיד נהיה נקודת ההתייחסות הראשונה בהגיעם לגיל ההתבגרות ויש להם ספקות, דאגות ופחדים קונקרטיים יותר...

הרבה הורים כבר יודעים שבסביבות גיל 3-4 ילדים מתחילים לפתח בהירות לגבי זהותם המגדרית. זה כאשר הם מתעניינים בהבדלים בין בנים לבנות.

זה גם כאשר אנחנו צריכים להיות קשובים. עלינו להגיב לפחדים שלהם בבהירות תוך רגישות תמיד לדאגות ולספקות שלהם.

לדברים יש גם שמות ורגשות

ללמד את ילדינו לקרוא לדברים בשמם גם מקדם את יכולתם לזהות נכון את רגשותיהם. הם יוכלו לבטא במילים את מה שהם מרגישים, צריכים, מה הם חושבים ומה מדאיג אותם.

• הרגשות והביטויים שלהם אינם טאבו ועלינו להבהיר זאת היטב כשמדובר בחינוך אותם.

• משהו שמתרחש לעתים קרובות הוא שאומרים לבנים ש"בנים לא בוכים" ו"בנים צריכים להיות חזקים". לאט לאט וכמעט מבלי לדעת זאת, אנו מייצרים אותם לאנשים שאינם מסוגלים להביע רגשות מסוימים. הם מתחילים להתנער מפחדיהם ולהסתיר את צרכיהם.

פחד קיים, לכעס יש צורה ולעצב יש שם. לכן, חשוב לעזור לילדינו לומר "אני מפחד כי בבית הספר יש ילד שרוצה להרביץ לי".

זה יכול לאפשר לנו לעזור להם בשלב מוקדם, מה שבתורו ימנע בעיות רבות. בדרך זו, נגדל בנים ובנות אינטליגנטים רגשית.

לחנך בתבונה, לחנך ללא טאבו

כאמא או אבא חשוב שהילדים שלך יבטחו בך. הם לא צריכים לפחד מכלום. הם צריכים לפתח הערכה עצמית טובה, זהות טובה ויכולת אותנטית להיות מרוצים ממי שהם.

כדי להשיג זאת, אין דבר טוב יותר מאשר ללמד אותם מגיל צעיר לקרוא לדברים כפי שהם. אם אין טאבו, לא יישאר דבר בצל, מה שיאפשר לילד להרגיש בטוח.

חשוב גם לזכור לא "לדלג על שלבים". אין צורך להסביר לילד בן 3 מאיפה מגיעים תינוקות. הכל צריך להיעשות בזמן המיועד.

עם זאת, אם ילדכם שואל אתכם את השאלה הזו, נסו לא לשקר או להמציא מטפורות מוזרות. אל לנו לשכוח שלילדים שלנו יש גישה רבה לטכנולוגיה חדשה. לפעמים הם יכולים לגלות את התשובות בעצמם.

לכן חשוב לנו להיות המדריך העיקרי שלהם. זה שנותן להם את המענה הטוב ביותר לשאלותיהם.