ציור כצורת הכתיבה הראשונה של ילד
מדוע חשוב להניע ולעודד ציור אצל ילדינו? מחקרים מסוימים, כמו זה במגזין הדיגיטלי הספרדי Revista electrónica educare, מראים שציור מהווה היבט בסיסי בבניית השפה הכתובה. יתר על כן, זה נחשב לצורת הכתיבה הראשונה של ילד.
כבר בתקופה הפרהיסטורית, לציור היה תפקיד רלוונטי בתקשורת של אנשים. אנו יודעים שמערכת הייצוג באמצעות רישומים או כתיבה אידיאוגרפית הייתה הדרך שבה אבותינו הבינו ותקשרו.
עם הזמן, האידיאוגרמות הפכו לסמלים גרפיים והולידו את השפה הכתובה. משהו דומה קורה אצל ילדים. ילדים קטנים מתחילים לכתוב דרך ציור, וזו הסיבה שציור הוא כלי רב ערך בכל הנוגע ללימוד כתיבה.
ויגוצקי והשפה הכתובה
ויגוצקי ומשתפי הפעולה שלו חקרו את מה שהם מכנים "הפרהיסטוריה של השפה הכתובה בילדים". על פי המחקר שלהם, תהליך לימוד הכתיבה הולך בדרך.
מסלול זה מתחיל בסמלים העיקריים ביותר, כגון מחוות ומשחק. לאחר מכן מגיע שלב נוסף, בסביבות 18 חודשים, בו הילדים ישתמשו בשבטים ובציורים כצורת כתיבה. בסופו של דבר, הם לומדים לייצג את המילה הכתובה.
יחד עם זאת, ויגוצקי מבין שיש קשר הדוק מאוד בין שפה בעל פה לציור. הוא מתאר כיצד הילד, כשהוא מצייר, עושה זאת בדרך כלל במונחים של קריינות; כלומר, הם מציירים סיפור בדיוק כפי שהם היו מדברים עליו.
לפיכך, ויגוצקי מסיק שציור הוא שפה גרפית העולה מתוך השפה המילולית. לכן, ציורי ילדים יכולים להיחשב כשלב הראשון בהתפתחות השפה הכתובה.
במקביל, באמצעות הגרפיקה שלהם, הילדים מתחילים לפתח קואורדינציה ויזואלית ומוטורית. בנוסף, הם לומדים לשלוט בקווים ולארגן את הציורים שלהם. כל ההיבטים הללו, למרות שהם עשויים להיראות חסרי משמעות, הם הבסיס ללימוד כתיבה.
ציור בהתפתחות הכתיבה
עם זאת, כאשר ילדים מתחילים ללמוד לקרוא ולכתוב, הם אינם מבחינים בין ציור לכתיבה. במקום זאת, הם מבינים את הכתיבה כמערכת איקונוגרפית, המאפשרת להם להבין שציור וכתיבה הם צורות תקשורת.
באמצעות ציורים, ילדים יכולים לתקשר את המחשבות, הרגשות והידע שלהם על העולם הסובב אותם. כך, כשהם מציירים, הם מדברים לעצמם; באמצעות הציורים שלהם, הם מבטאים את מה שהם לא יכולים במילים.
בנוסף, בשלב ראשון זה, ילדים "קוראים" את מה שהם מציירים, גם אם הם משנים את הקריאה בכל פעם. הדבר החשוב הוא שילדים נותנים משמעות לציורים שלהם ומחשיבים אותם כאילו הם כותבים.
לדוגמה, אם נבקש מילד לכתוב משהו או לכתוב סיפור, הם ישחזרו שרבוטים או ציורים על הנייר. הם עשויים אפילו להפריד אותם זה מזה כאילו היו מילים. כך הילד ממציא צורות גרפיות המסמלות את רעיונותיו ומחשבותיו, מעין אידיאוגרמה עם משמעות עבורם. לפיכך, הם יוצרים את "האלפבית הראשון" שלהם.
מסיבה זו, ציור נחשב לצורת הכתיבה הראשונה של הילד. לכן, זה מועיל להניע ילדים קטנים להביע את הרעיונות שלהם בציורים. זה יכין אותם להבין את ההיבטים המקובלים של השפה הכתובה.
ציור כצורת ביטוי
בנוסף לחשיבות הציור כצורת הכתיבה הראשונה של ילד, הוא יכול לחשוף היבטים שונים של הקטנים שלנו. לדוגמה, פחדים, טראומות, רצונות, מצבי רוח, מי החברים הכי טובים שלהם, מה הם הכי אוהבים לעשות וכו'. ציורים אומרים דברים רבים על עצמם.
באמצעות ציורים, ילדים יכולים לתקשר את המחשבות, הרגשות והידע שלהם על העולם שבו הם חיים.
כשילדים מציירים, הם מדברים לעצמם. הם מציירים לא רק את מה שהם רואים, אלא גם את מה שהם מרגישים וכיצד הם מפרשים את העולם סביבם. דרך הציורים שלהם, הם מבטאים את מה שהם לא יכולים להביע באמצעות מילים. לכן, בהזדמנויות רבות, ציורים משקפים את אופי הילדים.
ישנם מספר אינדיקטורים מייצגים בציורי ילדים המאפשרים לנו להכיר את אישיותם. ביניהם ניתן למנות את גודל הציור, הצבעים בהם נעשה שימוש, המיקום על הגיליון וכמובן התוכן עצמו.
ציור כצורת הכתיבה הראשונה של הילד: המלצות
ציור יכול להיחשב כמכשיר מיוחס המשמש ילדים כדי להביע את מחשבותיהם ורגשותיהם. לכן, יש לו ערך זהה למילה הכתובה ומהווה את צורת הכתיבה הראשונה שלהם.
לכן, גם ההורים וגם המחנכים חייבים לעודד ולהניע את ילדינו לצייר ולהנות מהעשייה. למרות שלא לכל הילדים יש את אותה יכולת לצייר וגם לא יצירתיים באותה מידה, זה הבסיסי שאנו המבוגרים מגלים התלהבות ואישור כאשר ילדים מציירים עבורנו או כאשר הם מביאים אמנות הביתה מבית הספר.
כמו כן, עלינו להעריך את הספונטניות שלהם ולתת לדמיון שלהם לעוף. זה לא משנה אם הילד מניח את השמש בתחתית הדף או דג על הר, או אם הם צובעים עץ בשחור. זו לא סיבה לתקן או לנזוף בילד. במקום זאת, חשוב לתת להם להתבטא בחופשיות.
עם זאת, חשוב לזכור שציור אינו שיעורי בית, למרות שהוא הבסיס הבסיסי ללימוד קריאה וכתיבה. ציור צריך להיות פעילות מהנה ומשעשעת שילדים יכולים ליהנות ממנה.
