לידה היא מעשה של אהבה בין שני יצורים

אין כאב חזק יותר מזה של לידה. אין אהבה כה עמוקה כמו זו שחשה אם כשהיא רואה את הילד שהיא נושאת בפעם הראשונה לאחר 9 חודשים.

איך אנחנו מעזים לשבור את הרגע הקסום הזה של התעלות גדולה? הכל חילול קודש, אנחנו יודעים, אבל בכל זאת, זה נעשה.

אנחנו לא מדברים רק על הצורך במשלוח מכבד. אבל גם לגבי גורמים רבים אחרים שנוטים להפחית את עוצמת ההתחלה של אותו קשר שמומחים עדיין מתייחסים אליהם כאל חיוניים. אנו מתכוונים גם לאותם בני משפחה אשר בהזדמנויות מסוימות אוספים את התינוק שנולד לפני האם.

ישנם פרטים שיכולים להפריע לרגע האהבה הזה. רובם קשורים לפרוטוקולים רפואיים. סביבות אספטיות וטקסים סטנדרטיים שבהם חותכים את חבל הטבור מהר מדי והתינוק נרחץ בהקדם האפשרי.

ישנן גישות מעניינות המעודדות אותנו לראות את התהליך הזה באור חדש. אנחנו צריכים לקבל סיוע רפואי בכל עת, אין ספק בכך.

עם זאת, אנו זקוקים לרגישות חדשה, פרספקטיבה חדשה שבה גם בני המשפחה של הנשים צריכים להיות מעורבים בתהליך הלידה.

בהמשך, נסביר את המושג הזה

לידה היא מעשה אהבה, לא פרוטוקול אינסטרומנטלי

נרצה לדבר איתך על אדם מאוד מיוחד, אולי אתה כבר מכיר אותו. מישל אודנט הוא רופא מיילד צרפתי המהווה אסמכתא עולמית בתחום זה.

• בזכותו נחשפנו לרעיונות מעניינים לגבי ניסוח מחדש של תהליך הלידה. מה שהופך אותו ליותר רגיש וחיבה. דוקטור אודנט מגן על הרעיון שלידה היא מעשה אהבה בין שני יצורים, ושאין להפר אותו.

• לדבריו, כבר מזמן חצינו את גבולות מה שצריך לאפשר. כיום יש לנו כביכול לידות "הומאניזות" שבמציאות משאירות את האלמנט האנושי בצד כדי להפוך את התהליך ל"אינסטרומנטלי".
• הם משתמשים באוקסיטוצין סינתטי, מהדקים, בצקות ומעל הכל שימוש לרעה בניתוחים קיסריים.

כל השיטות הללו מנסות להבטיח את בטיחות האם והילד. זה ללא ספק משהו חיובי. אנחנו מתנגדים לדברים אחרים: בסופו של דבר יש לנו נשים שצריכות ללדת בלחץ, נשים מפחדות ואי נוחות.

התינוק מצדו מרגיש מבועת מכל הידיים השונות שמתפעלות אותו, מסובבות אותו ושוטפות אותו מבלי שהוא יודע בכלל היכן אמו נמצאת.

אף אחד לא צריך להפר את הרגע הזה.

במהלך הלידה עלינו ליישם את פרדיגמת ההגנה

דוקטור אודנט, כיום בן 83, ממשיך להגן על הצורך ליישם את "פרדיגמת ההגנה". הרעיון הזה מבוסס על הנקודות הבאות:

• יש לדאוג לרווחתם הפיזית והרגשית של האם והילד.
• האם צריכה להרגיש מוגנת, מכובדת ונוחה. זה מרמז לאפשר להן לבחור איך ללדת. הצוואר הוא לא תמיד האופציה המועדפת על נשים רבות, יש כמה שמרגישות בטוחות יותר בלידה בעמידה.
• גילוח, צירים יזומים עם אוקסיטוצין ויישום אפידורל הם דברים שאישה צריכה להיות מסוגלת לבחור לאחר שהרופא שלה ייעץ לה.
• אין צורך לשטוף את התינוק מיד. למעשה, השכבה הלבנה המכסה אותם היא סוג של הגנה טבעית על העור שלהם. הם יכולים לשמור על מגע עור לעור עם אמם במשך כמה דקות לפני הכביסה.

• יש לחתוך את חבל הטבור רק כאשר הוא מפסיק לפעום. עד אז, ולפי מישל אודנט, זה מוכיח את עצמו כחיסון שימושי נגד מחלות כמו "טטנוס ביילוד".
• ד"ר אודנט היא מחברת המסמך הראשון בכתב על הצורך להתחיל להניק בשעה הראשונה לאחר הלידה.

תקשורת עם האם במהלך הלידה.

זה מידע מעניין. במסגרת הפרדיגמה שעליה מגן ד"ר אודנט, אין צורך לצעוק על האם וגם לא לחזור שוב ושוב על ביטויים כמו "דחיפה".

• במהלך הלידה, הניאוקורטקס של האישה (המוח הרציונלי שלנו) מוריד את פעילותו בעוד שהחלק האינסטינקטיבי והרגשי בלבד של המוח מגביר את הפעילות. בסביבה זו, פקודות מילוליות רק יגבירו את הלחץ של האישה.

• כדאי לזכור זאת. צריך לזכור את מה שאמרנו בהתחלה. לידה צריכה להתבצע כמו מעשה עדין של אהבה.

המשפחה לא צריכה להטריד את ההורים הטריים

ברגע שהאם יולדת, יש צורך ברוגע ושקט. הורים זקוקים לזמן כדי להכיר את היילוד שלהם.

לבני המשפחה יהיו חיים שלמים להכיר אותם. הרגעים הראשונים לאחר הלידה צריכים להיות שייכים אך ורק להורים הטריים.

מזל טוב למשפחה החדשה!