מלמדים את ילדיכם לומר בבקשה ותודה
רבים מאיתנו עדיין מאמינים בערך של ללמד ילדים את החשיבות של נימוסים טובים. אמירת בבקשה ותודה לא משקפת רק את הערכים האזרחיים שלנו, אלא גם את הקשרים הרגשיים שלנו. באמצעות המילים הללו, אנו מראים הכרה באחרים.
זה מעניין איך, במהלך השנים האחרונות, נוצרה מגמה של לא "לגרום" לילדים שלנו לעשות דבר. הרעיון הוא שילדים עצמם צריכים לבחור מתי לעסוק בפעילות או לומר מילה מסוימת, כאילו כך נוכל להבטיח תהליך מכבד יותר של גדילה ובגרות.
אבל אל לנו לקחת את ה- laissez faire הקלאסי לקיצוניות. כהורים, איננו יכולים לשכוח שאנו האנשים המתאימים ביותר לעודד את ילדינו להשתלב כראוי בעולם.
עלינו לספק דוגמאות, אסטרטגיות ויכולות לילדינו להתחבר לאנשים סביבם בשלב הנכון. לכל שיעור, יש זמן מתאים, ועלינו להיות מסוגלים לזהות זאת בילד שלנו.
ללמד את הילדים שלנו להגיד בבקשה ותודה זה לא "לגרום" להם לעשות כלום. אנחנו לא כופים עליהם. אנחנו עוזרים להם לגלות את הכוח של נימוסים טובים בחברה שלנו. אלו מחוות של הכרה של אחרים, ועלינו ללמד אותם בהקדם האפשרי.
כעת נסביר מדוע.
אומר תודה: כוחה של מילה שצריך ללמוד בשלב מוקדם בחיים
בין גיל 3 ל-6, ילד עובר שלב ראשון של "התעוררות" בהתפתחותו החברתית והרגשית. בתקופה זו מתגבשת התפתחות השפה, בהתאם לחוויות היחסים שלהם.
ילדים לומדים מכל מה שהם רואים, סופגים התנהגויות ותגובות מהוריהם. אפילו תקשורת לא מילולית (מחוות, תנועות והבעות) מתחזקת.
זהו צעד קטן שיוביל לתהליך של אבולוציה. ברגע שהילד יתחיל לזהות את הסובבים אותו כשווים, הם יתקרבו לרמה של בגרות רגשית שהיא גם מפותחת יותר וגם מורכבת יותר.
למה אנחנו מתכוונים בכל זה? כהורים, עלינו תמיד לנסות להיות המודל הטוב ביותר להתנהגות ילדינו. בהקשר זה, "תודה" פשוטה יכולה להיות בעלת כוח שאין שני לו, שאנו נוטים לזלזל בו.
נימוסים מראים שאנחנו לא יכולים להשיג את כל מה שאנחנו רוצים
יש ילדים שמתנהגים כמו עריצים קטנים. הם מקבלים כמובן מאליו את כל מה שהם מקבלים, ומאמינים שיש להם את הזכות לפעול ולהגיב איך שהם רוצים.
- אנחנו יכולים כמובן להאשים את ההורים בהתנהגות מסוג זה. עם זאת, עלינו להבין שיש ילדים שקשה להם יותר מאחרים. ההתמודדות עם זה היא אתגר, אבל גם אחריות.
- החינוך החברתי, האזרחי והרגשי של ילד מתחיל בגיל מוקדם מאוד. הרבה לפני שילד לומד לדבר, הוא מבין הרבה יותר ממה שנדמה לנו.
- אנחנו צריכים לעבוד על תסכול. ילדים לא יכולים - ולא צריכים - תמיד לקבל את מה שהם רוצים. וכשהם כן מקבלים את זה, אנחנו צריכים ללמד אותם כמה שיותר מוקדם להגיד "תודה".
מילים חיוביות מראות הכרה באחרים
כשילד בן שלוש או ארבע נכנס לחנות ואומר "בוקר טוב" או "בבקשה", הוא תמיד יקבל תשומת לב וחיוכים. זוהי התנהגות חיובית, המאפשרת לילד להתחבר לאחרים מגיל צעיר.
- סביר להניח שבגיל זה, ייתכן שילדכם לא יבין עד כמה הביטויים הללו חשובים. אבל מה שהם יבינו זה שהאמירה שלהם תעזור להם לכבד, להעריץ ולהעריך אותם.
- אמירת "תודה" היא דרך לזהות את הדברים שאנשים אחרים עושים עבורנו. תרגולים כאלה עוזרים להניח את היסודות לאמפתיה אותנטית, שהיא היבט מרכזי להתפתחות החברתית והרגשית של הילד.
נימוסים טובים מדבקים
ללמד ילד לומר בבקשה ותודה זה לא קשה, וזה מביא תגמול גדול. אם הילדים שלנו תפסו את הנימוסים הטובים האלה עד שהם מתחילים את בית הספר, סביר שהם יעבירו אותם לחבריהם לכיתה. זהו מודל חיובי של השתתפות אזרחית הבונה מערכות יחסים חברתיות.
- שוב, עלינו לזכור שלכמה מילים יש חשיבות רבה עבורנו כבני אדם. אחרי הכל, "אני אוהב אותך", "אתה חשוב לי" או "תודה" פשוט הם לא רק מילים. הם ביטויים המעוררים רגשות. הם דרך להעביר את התחושות שבתוכנו לאדם שמולנו.
- הפיכת המילים הללו לשלונו, והפיכתן לנורמליות עבור ילדך יגרום לכך שהוא יותר אמפתי ובוגר ביחסים הקרובים שלהם. הם לא רק יגידו תודה, הם גם יצפו שיודו להם.
כשהילד שלך עושה משהו עבור מישהו, הוא יצפה שיכירו ויכבדו אותו. הם ירצו שאחרים יתייחסו אליהם באותם נימוסים טובים שהם מראים לסובבים אותם. את כל זה הם ילמדו מאיתנו. וכל זה יהיה חשוב בחיי היומיום שלהם.
אז עכשיו ספר לנו, האם תלמד את ילדיך את הערך של המילים האלה?
