הדרכה עצמית: איך זה יכול לעזור לילדים?

אימון הדרכה עצמית יכול להיות שימושי עבור כל הילדים
למרות שילדים המתמודדים עם אימפולסיביות או ליקוי קשב מושפעים בעיקר, אימון הדרכה עצמית יכול להיות שימושי עבור כל הילדים.
הנחיות עצמיות עוזרות לילדים לארגן ולהנחות את התנהגותם באמצעות הצהרות המכוונות לעצמם.

לפעמים, לקטנטנים קשה להתמודד עם משימות מסוימות. הם שוכחים אילו צעדים יש לנקוט. לעתים קרובות הם מוסחים או אינם יודעים באיזו גישה להשתמש. למרות שילדים המתמודדים עם אימפולסיביות או ליקוי קשב מושפעים בעיקר, אימון הדרכה עצמית יכול להיות שימושי עבור כל הילדים.

ישנם שלבים שונים באימון הדרכה עצמית, שיכולים לעזור לשפר את יכולות הילד לתשומת לב, תכנון וארגון. זה גם עוזר לילדים להשתמש בשפה הפנימית שלהם כדי לנהל את התנהגותם. בהמשך, נכיר יותר את ההליך הזה.

מהו הכשרה עצמית?

אימון הדרכה עצמית היא טכניקה קוגניטיבית המשמשת להשגת שינויים בהתנהגות. במהלך שנות ה-60, ניסה הפסיכולוג דונלד מייחמבאום לשלב טכניקות של פתרון בעיות עם הרעיונות של לוריא. לפי האחרון – נוירופסיכולוג – השפה הפנימית שלנו היא זו שמנהלת ושולטת בהתנהגות שלנו.

מילות עצמיות - הצהרות שאנו אומרים לעצמנו - מנחות את ההתנהגות שלנו כדי לעזור לנו לבצע משימה בהצלחה. למרות שעבור רוב הילדים תהליך זה מתרחש באופן אוטומטי, יש כאלה שצריכים ללמוד ולאמן את היכולת הזו.

לכן, למידה עצמית של הדרכה מכוונת ללמד ילדים כיצד לומר לעצמם מילים עצמיות שימושיות. זה יעזור להם להשתלט על ההתנהגות שלהם, ולעקוב אחר הצעדים הדרושים כדי להגיע ליעדים.

ילדים יכולים להישען על רצף ההוראה העצמית כדי לגשת למשימה מתחילתה ועד סופה. בכל רגע של התהליך, הילד צריך לומר לעצמו אמירות שיראו לו כיצד לפעול:

  • הגדירו את הבעיה: " מה אני צריך לעשות? מה הם שואלים אותי? מה הבנתי? "
  • נתח את המשימות: " איך אני צריך לעשות את זה? איזה מהם הוא הצעד הראשון? מהם השלבים הבאים?"
  • תיקון עצמי: " אני אבדוק את התוצאה ואעבור על השלבים כדי לוודא שלא עשיתי טעויות".
  • חיזוק עצמי: " אני מסתדר מצוין! זיהיתי טעות ופתרתי אותה - פנטסטי! אני עושה את זה לבד!"

מה הנוהל שיש לבצע?

הנחיות עצמיות עוזרות לילדים לארגן ולהנחות את התנהגותם באמצעות הצהרות המכוונות לעצמם
הנחיות עצמיות עוזרות לילדים לארגן ולהנחות את התנהגותם באמצעות הצהרות המכוונות לעצמם.

כדי לאמן יכולות הדרכה עצמית, הילד יזדקק למבוגר שישמש מודל. ההליך מחולק לחמישה שלבים שיעזרו לילד להשיג יותר אוטונומיה בהדרגה:

  1. דוגמנות קוגניטיבית: המבוגר משמש כמודל ומבצע משימה תוך אמירה בקול רם כל דבר שהוא עושה.
  2. מדריך חיצוני בקול רם: הילד מבצע את אותה משימה כמו בדוגמה הקודמת בזמן שהמבוגר נותן לו את ההוראות.
  3. הוראות עצמיות בקול רם: הילד חוזר על המשימות, אך הפעם הוא נותן לעצמו את ההוראות בקול רם.
  4. הוראות עצמיות במסכה: בשלב זה, הילד מבצע שוב את המשימה תוך חזרה על המילולים העצמיים אך בקול נמוך, לוחש.
  5. מילים עצמיות סמויות: לבסוף, הקטן עושה את המשימה שוב תוך ניהול התנהגות נפשית באמצעות הנחיות פנימיות.

בואו נראה דוגמה. אנו רוצים שהילד ילמד להכין את התרמיל שלו ללכת לבית הספר באופן אוטונומי. לשם כך הם יצטרכו לשלב את ההנחיות: לראות אילו מקצועות יש לי מחר, לאסוף את הספרים והמחברות שאצטרך, לדאוג לאסוף גם את המתכנן והקלמר, לארוז הכל בתיק בית הספר, וכן רוכס אותו.

באופן זה, ראשית, המבוגר ידגמן את רצף המשימות. לאחר מכן הם יתנו את ההוראות לילד בזמן שהם מבצעים אותן. לבסוף, התינוק ייקח את ההובלה ויכוון את המילולים העצמיים בעצמו יותר ויותר פנימי בכל פעם.

שימושיות של הוראה עצמית

טכניקה זו הוכיחה את יעילותה בילדים העוברים טיפולים באימפולסיביות, היפראקטיביות, הפרעות קשב, בעיות חרדה וקשיי למידה בכלל. עם זאת, הוא יושם בהצלחה במסגרות חינוכיות, ועזר לקבוצות להפוך הרגלים ונהלי עבודה לאוטומטיים.

בכל מקרה, הנחיות עצמיות עוזרות לילדים להשיג יותר שליטה על התנהגותם כדי שיוכלו להנחות אותה באמצעות מילות עצמיות המופנות לעצמם.

כדי להגביר את היעילות, ניתן להשתמש בתמונות שעוזרות לבצע את ההוראות. אבל, מעל לכל דבר אחר, הדבר החשוב ביותר הוא להיות קבוע ביישום הטכניקה ולהשתמש בה בעוד מסגרות כך שהיא תהפוך להרגל מופנם.

פופולריים